050-7607252

שאלות ותשובות​

שאלה:שלום טליה,
אשמח לקבל את ייעוצך בעניין עזרה גמילה. התחלתי השבוע עם בני גמילה.
הילד בין שנתיים וחמישה חודשים. בגן הגננת החליטה לגמול אותו ויחד התחלנו בתהליך ביחד.
הוא עושה בשירותים את הצרכים שלו רק שאני לוקחת אותו לשירותים. הוא לא מבקש.
זה פשוט כל שעה וחצי לקחת לשירותים באופן קבוע ולהיות עקביים וככה הוא לא מפספס.
האם הוא מוכן לגמילה או פשוט כרגע להפסיק?

 

תשובה: שלום ר., גמילה מטיטולים תלויה בבשלות שכלית (הבנת התהליך), בשלות פיזיולוגית (הגוף מסוגל להתאפק) ובעיקר- בשלות רגשית, המתייחסת למוכנות של הילד לשבת על הסיר או האסלה ולחוש מספיק בטוח ונינוח כדי להוציא / לשחרר את צרכיו. 
כפי שאני מבינה מדברייך בנך מוכן לעשות בשירותים, אך עדיין לא יוזם. אתם מציעים לו והוא נענה. זו התחלה של תהליך. אם הוא משתף פעולה, כבר טוב. עליכם להבין שמבחינה רגשית הילד נדרש ללמוד הרבה דברים בזמן שהוא נדרש לעשות את צרכיו בשירותים- הוא נדרש להתאפק (עד שיגיע לשירותים),הוא נדרש להיות סבלני (עד שיוציא את צרכיו, בעיקר את הצואה), הוא נדרש לדחות סיפוקים (להפסיק לשחק ולקוות שהמשחק ימתין לו כשיחזור...), הוא נדרש לתכנן תהליך (ללכת לשירותים, להוריד בגדים, להתיישב, לעשות, להתנקות, להתלבש, להוריד מים, לרחוץ ידיים) והוא נדרש גם לקחת אחריות על צרכיו- ליזום, ללכת לשירותים, לעשות, להתנקות וכד'. אם תבינו זאת, הרי שתבינו שהוא לא יכול לקבל על עצמו את כל היכולות הרגשיות הללו ביום אחד. זהו תהליך. 
וזהו תהליך הדורש ממנו השקעה של כוחות נפש רבים. כרגע הוא מוכן לשתף פעולה, לבוא אתכם, לשבת ולעשות. זו התחלה וזה טוב. בהמשך - כשיתרגל יותר לכל הרעיון, יתחיל ליזום בעצמו. זה לא יקרה ביום אחד. זהו תהליך. 
עליכם להקפיד :
1. להציע במעברים, כשהוא לא עסוק בפעילות כלשהי.
2. להציע ולכבד את תשובתו לחיוב או לשלילה מבלי לנסות לשכנע, לשאת ולתת, לשחד, לשדל. כל הפעולות הללו עשויות ליצור מאבקי כוחות שיגרמו לרגרסיה.
3. להעצים אותו באופן מילולי כשהוא משתף פעולה. 
4. לא להציע יותר מידי כדי לא ליצור לחץ.
5. לא לכעוס כשהוא מפספס. עליכם להיות עניינים ולהעביר מסר שאתם סומכים עליו שבפעם הבאה יעשה בשירותים. 
6 .שיתוף פעולה בין הגן לבית.
7. עקביות וסבלנות.
שיהיה בהצלחה. 
טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורית
יועצת בגני ילדים.

שאלה: שלום טליה יש לי בת ,בת שנתיים וארבעה חודשים ילדתי לפני שבועיים בן.
מאז שהגענו לבית התחילו לה בעיות שינה שמתבטאות בהתעוררות כל פרק זמן של שעה לפעמים פחות ואז היא צועקת במהלך שעתיים,שלוש אמא אמא.
אני מרדימה אותה כל ערב כבעבר, אני יושבת על כיסא ושמה לה בצעצוע שינה את המוזיקה הרוטינית.
בלילה כשהיא מתעוררת אנחנו נכנסים כל חמש דקות ואומרים לה לילה טוב ושעכשיו ישנים. כשהמוזיקה נגמרת לה בצעצוע היא צורחת עוד מוזיקה.
אציין שבמהלך היום אנחנו מבלים איתה בנפרד כשהוא ישן.
אני מכינה איתה עוגות, קוראים לה סיפורים, כל מי שמגיע מביא לה מתנה.
אנחנו כבר אובדי עצות כי היא פשוט לא נותנת לנו לישון.
אני יודעת שקשה לה עם אח חדש ובנוסף גן חדש.
כפי שאת רואה אני שולחת את המייל בשלוש לפנות בוקר :-(
אני אודה מאוד לעצתך.
תודה רבה מראש!
ע.

 

תשובה: שלום עינת, הילדה חוותה שני שינויים מאוד דרמטיים מבחינתה לאחרונה- הולדת
האח וכניסה לגן ילדים חדש. אי השקט הרגשי שלה מתבטא כרגע בהתעוררויות
בלילה.
חשוב שתמצאו מידי יום זמן איכות לילדה ללא התינוק ברקע (כפי שאתם עושים).
המסר הלא מילולי הוא שלמרות שחל שינוי, אתם ממשיכים להעניק לה את תשומת
ליבכם. במקביל צרו פעילויות משפחתיות - למשל, משחק על השטיח כשהתינוק
לצידכם. המסר הלא מילולי הוא לפעמים כולנו ביחד- כמשפחה ולפעמים- רק
איתך.
לצד הענקת תשומת הלב האישית, הקפדה על שגרה וסדר יום קבוע וגבולות ברורים
חשובה מאוד כי השגרה היא זו הנוסכת בטחון בזמן של שינוי. בשגרה הקבועה
הילדה יכולה להיאחז וכך- גם בגבולות הברורים.
לכן, כשהילדה מתעוררת באמצע הלילה, גשו אליה בשקט ואמרו לה "עכשיו לילה,
עכשיו ישנים", השכיבו אותה בחזרה במיטה והתיישבו על כסא על סף הכניסה
לחדר, כך שתוכלו לראות אותה. כעת, בכל פעם שהיא מתרוממת, צועקת, גשו אליה
שנית וחזרו על התהליך- אמירה, להשכיב אותה ולחזור לכסא. כך שוב ושוב ושוב
עד שתרדם. לעניין המוזיקה, פעם אחת ודי..... עליכם להיות מאוד בטוחים
ורגועים. כשהילדה צועקת ובוכה, עליה לראות ולחוש שיש לצידה מישהו שיודע
מה הוא עושה ובטוח בעצמו, כך שיהיה לה ממי לשאוב כוחות. אין לצפות לשינוי
מיידי. עליכם להיות עקביים. הילדה צריכה להפנים את העובדה שההתנגדות שלה
לא משיגה את מבוקשה. רק אז תחזור לישון לילה שלם.
שיהיה בהצלחה. 
טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורית
יועצת בגני ילדים

שאלה: שלום,
הילד שלי בן 5 וחצי. מהרגע שהוא חוזר הביתה הוא רץ לטלוויזיה, בלי לאכול, בלי לשתות. הוא מכור ברמה שאי אפשר לדבר איתו כשהוא צופה. וכשאני מנסה לדבר איתו הוא מגיב אלי בתקיפות רבה.
איך אני יכול לגרום לילד קצת לעשות דברים אחרים מלבד טלוויזיה? אין לי בעיה שיעשה דברים אחרים של פנאי, אבל לא כל היום טלוויזיה.
תודה מראש
ש.

 

תשובה: 

שלום ש., מילת הקסם היא גבולות . לפני שאת מתחילה להציב אותם, צריך להיות לך ברור המחיר הזמני שאת והוא עלולים לשלם.... אל תצפי שהוא יקבל את השינוי בברכה ובחיוך ובהבנה. הוא יכעס, יתרגז, יתפרץ - הוא יביע התנגדות ואת תאלצי להתמודד עם ההתנגדות הזו מבלי להיכנע לה. יהיה עליך להיות מאוד אסרטיבית אך לא תוקפנית ולא נכנעת. יהיה עליך להבין ולהיות אמפטית כלפי אכזבתו מכך שהכללים שונו, מבלי לוותר על הכללים החדשים.בנוסף, לפני שאת מתחילה, עליך להחליט מה הכללים החדשים ולשתף בכך את אבי הילד כדי ליצור שיתוף פעולה ביניכם.מרגע שהחלטת להציב את הגבול, ערכי לו הכנה: שוחחי איתו בעודו שרוי במצב רוח טוב וספרי לו על השינוי העומד להתחרש ממחר בביתכם. "שמתי לב שאתה צופה זמן רב בטלוויזיה והדבר בא על חשבון כך וכך וכך..... לכן, החלטנו- אבא ואני- שממחר אנו נקפיד על כלל חדש: כשאתה מגיע הביתה, אתה תשב לאכול ולאחר מכן במשך שעות אחר הצהרים תוכל לצפות רק בתוכנית אחת. בזמנך הפנוי נוכל לשחק, לבשל, ללכת לגינה, לבקר חבר ......"כעת צפי להתנגדות- כיוון שהשינוי לא מאיים עליו היום, אלא מתחיל מחר, יתכן שיסתפק ב"לא רוצה" או "לא בא לי". אין צורך להגיב, לענות, לשכנע, לשאת ולתת, לשדל, לפייס. את אמרת את שלך והוא את שלו. המשיכי בסדר היום הרגיל.

 

למחרת, בדרך הביתה מהגן, הזכירי לו את הכלל החדש. תוכלי להוסיף ולומר מה תעשו במקום לצפות בטלוויזיה. נסי להציע פעילות אטרקטיבית לילד. אם הילד מגיב בשלילה, אל תאמרי דבר. כשאתם מגיעים הביתה, התכונני להתפרצות בגודל צונאמי קטן.... . כעת יגיע תורו של הילד לבדוק האם את רצינית. הוא יבקש להדליק את הטלוויזיה ואת תזכירי לו את הכלל החדש שוב. מן הסתם, תגיע ההתפרצות. כעת עליך להיות נחושה מאוד, אסרטיבית מאוד, אך לא כועסת או תוקפנית. אם ניתן (ולא בטוח שיהיה ניתן), הביעי אמפטיה :" אני רואה שאתה מאוכזב. זה באמת קשה לוותר על הרגל קיים ולהתרגל להרגל חדש." בהמשך הביעי אמון ביכולתו להתגבר: "אני סומכת עליך שתצליח להתגבר, למרות האכזבה". אל תצפי שמילים אלו ישפיעו כמילות קסם. זכרי שילדך אכן מאוכזב וכועס וגם בודק עד כמה צריך להשתולל כדי שתוותרי לו. אם הוא משתולל בצורה קיצונית מבחינתך, תאלצי ליצור הפרדה ברורה ולקחת אותו לחדרו. העבירי מסר שאת סומכת עליו שיתגבר וכשיצליח בכך הוא מוזמן לחזור לסלון. השאירי דלת פתוחה. אם הילד צועק, בוכה, כועס בחדרו, אל תנסי להרגיע, לפייס, לשדל, לשכנע. אפשרי לו להביע את כעסו ובמקביל מידי פעם (אך לא יותר מידי) הזכירי לו שאת סומכת עליו שיצליח להתגבר. כשהוא מתגבר, שבחי אותו על כך שוב באופן מילולי (גם אם עבר זמן רב מתחילת ההתפרצות).

 

לאחר שנרגע, הציעי לו שוב את אותה פעילות אטרקטיבית בעיניו וזאת כדי לעזור לו להתמודד עם תחושת האין.... אין טלוויזיה אז מה עכשיו? עשי איתו דברים שהוא אוהב ביחד- בישול, יצירה מעניינת. נסי לקלוע לתחומי העניין של בנך ולהרחיב אותם. ואם הוא רגוע, אך כעוס ולא מעוניין, זה גם בסדר. הוא זקוק לזמן נוסף.בזמן פנוי אחר, כשיהיה רגוע מאוד תוכלו לערוך רשימה של כל הפעילויות שירצה לעשות במקום לראות טלוויזיה. תוכלו לשלוף משם רעיונות בזמני משבר.היי עקבית וסבלנית.בהצלחה.

טליה פסטרנק נוימן

יועצת הורית

יועצת בגני ילדים

 

 

שאלה: טליה שלום,
יש לי ילד בן 3- ילד חכם, מפותח, עצמאי ומשתף פעולה. בחיים השגרתיים הכל זורם יחסית על מי מנוחות, בבית ובגן הוא מקסים וילד טוב, משחק יפה, אוכל יפה, שמח, נינוח. אוהב לשתף פעולה. 
יש לי כמה דברים שמטרידים אותי:
1. הילד מאוד סגור- הסגירות שלו לא מונעת ממנו להיות חברותי (הוא אפילו מאוד סימפטי וחברותי), לשחק ולשמוח עם חבריו. היא מתבטאת בכך שהוא לא מספר כלום ממה שקורה בגן וזאת למרות שאני מתעניינת ושואלת..איך אני יכולה לגרום לו להיפתח יותר?. 
2. כל שינוי בשגרה הופך אותו לעצבני וחסר מנוחה. בין אם מדובר בשינויים קטנים כמו - נעליים חדשות, בגדים חדשים ובין אם מדובר בשינויים גדולים יותר- כמו כניסה לגן חדש, הוא לא מסכים להיכנס, ממש מושך אותי אחורה ובוכה שהוא לא רוצה להיכנס. במקרים כאלה אני מחבקת אותו, נכנסת איתו ומראה לו, מצד אחד מכבדת את המתח שלו ותומכת בו אבל מצד שני לא נכנעת לבכי שלו. אחרי זה הוא מתרגל במהירות והכל בסדר אבל זה קורה כל פעם..אני כבר מודעת לתופעה ומכינה אותו לשינוי, מראה לו כמה ימים לפני את הגן מבחוץ..אבל זה לא עוזר להפגת המתח שלו.
דוגמא נוספת, הייתה לו מסיבת סיום בגן וההתנהגות שלו ממש הטרידה אותי. הוא לא הסכים לרדת ממני ולשבת עם כל הילדים, נצמד אלי, בכה, לא הסכים לשתף פעולה, כל ניסיון להכניס אותו לאווירה גרר התנגדות חזקה מצידו..
בתנאים הרגילים הוא משתף פעולה מאוד יפה עם הריתמיקאית אבל בתנאים אחרים של הורים מסביב ותכונה של מסיבה הוא לא הסכים לרדת ממני .
האם זאת התנהגות נורמלית? האם היא מעידה על קושי מסוים שנובע מהגיל או שזה מעיד על קושי רגשי שיהיה לו ביטוי בעתיד וכדאי לנסות לעבוד עליו כבר מעכשו?? ואם כן למי פונים לקבלת עזרה בנושא כזה?
ת.

 

תשובה: 

שלום ת., ילדך אינו מספר על חוויותיו בגן. ילדים רבים עושים הפרדה בין הגן לבית. כשהם בבית, הגן נגמר וכך גם החוויות.הם חלק מהעבר, מהזיכרון. לכן, ילדים רבים יסתפקו באמירה סתמית כמו: "היה כיף." איך את יכולה לגרום לו להיפתח? את יכולה לספר לו מאירועי היום שלך, כך שיתרגל לשמוע אנשים אחרים מספרים על חוויותיהם ובנוסף, את יכולה לשאול את הגננת על אירועים מיוחדים או רגילים שהתרחשו באותו יום ולשחזר אותם בפניו ובכך לדרבן אותו לספר עוד....

 

לעניין השינויים, יש ילדים כמו גם אנשים, שמתקשים להתמודד עם שינויים. ניתן לעזור לילדך באמצעות הכנה. לפני כל פעילות, אני מסבירה בקצרה מה עומד להתרחש. למשל, בזמן ארוחת הערב, אסביר לו שלאחר הארוחה אנו הולכים להתרחץ ,גם אם אתם עושים זאת מידי יום כבר שלוש שנים. אלו שינויים קטנים המתרחשים בחיי היום יום. לעומת זאת כשמדובר בשינויים גדולים, יש להתייחס לכל שינוי לגופו. למשל, כניסה לגן ילדים- חשוב לערוך איתו ביקור בגן לפני תחילת השנה ואם לא ניתן, אז בסביבת הגן. חשוב לשוחח איתו על הדומה ועל השונה בין הגן הקודם לגן החדש ברמת הפריטים היומיומיים, למשל בגן ציפורה היו כסאות וגם בגן שולה יהיו כסאות. בגן ציפורה היו כדורים ובובות וכך יהיו גם בגן שולה. וכך הלאה.... ניתן לספר ולתאר מה הוא יעשה בגן החדש- מפגשים, ציורים, משחקים בחצר ועוד. אם ישנם חברים שהולכים לאותו גן, חשוב להדגיש זאת בפניו. אם אין, אולי ניתן להשיג את דף הקשר של הגן החדש וליצור קשרים חדשים לפני תחילת השנה. כשבוע לפני תחילת השנה, הכיני לו דף משבצות. את היום הראשון בגן החדש סמני בצבע שונה. בכל יום הילד ידביק מדבקה וכך ידע באופן מוחשי מתי מתחיל הגן החדש. יתכן שבתחילת השנה תוכלי להישאר מעט בגן החדש. אך במהלך השנה, אם הילד בוכה (לאחר שהתרגל לגן ויצר אמון בצוות הגן) ומתקשה להיפרד, מומלץ לערוך פרידה קצרה ועניינית, למסור אותו לצוות הגן שיעזור לו להתגבר. יש להכינו לכך בכל בוקר מחדש בדרך לגן (היום אומר לך שלום, אתן לך נשיקה ואלך לעבודה. אתה יכול לבחור לחייך או לבכות. אני סומכת עליך שתצליח להתגבר אם תבחר לבכות).

 

לעניין מסיבת הסיום, ילדים רבים מתקשים לפעול כרגיל בזמן מסיבה כשכל כך הרבה "ענקים" (מבוגרים) חדשים וזרים מסביבם. זה טבעי. אל תדרבני אותו לפעול. ככל שתדחפי אותו יותר, כך יסתגר יותר. העבירי מסר שמאמין בו וביכולתו להתגבר אם ירצה בכך. ושהוא ראשי לבחור אם להשתתף או לא ואפשרי לו לצפות אם רצונו בכך. אל תביעי אכזבה אלא אמון ביכולתו להתגבר בפעם הבאה.בהצלחה. 

טליה פסטרנק נוימן

יועצת הורית

יועצת בגני ילדים.